אליהו לוי ואח' נ' טאאור סמיקונדוקטור בע"ם ואח'

פסק דין

רקע:

1.התובעים, בני זוג, מחזיקים ובעלי זכות חכירה במגרש בשטח 3,000 מ"ר באזור התעשיה במגדל העמק, חלק מחלקה: 46, גוש: 17542, וחלק מחלקות: 28 ו-29 בגוש: 17453 (להלן: "המגרש" או "מגרש התובעים").

הנתבעות אף הן מחזיקות במגרש הגובל במגרש התובעים מצפון.

בשלב מסוים, לאחר שהתובעים ביצעו עבודות תשתית, חפירה ופיתוח רחבות היקף במגרשם, החלו הנתבעות בביצוע עבודות חפירה ופיתוח במגרשן.

במסגרת עבודות הפיתוח שביצעו הנתבעות, נשפכו כמויות גדולות של עפר וסלעים במגרש התובעים, וכן הוסרו גדרות וסימוני מדידה שהונחו ע"י התובעים.

רק בעקבות הליך משפטי שיזמו התובעים (פנייה לבית-המשפט ב-29/03/01 במסגרת ת"א 2095/01, בתביעה לסילוק יד), ובמסגרת דיון שהתקיים ב-06/06/01, הגיעו הצדדים להסכמה כי הנתבעות יפנו את כמויות העפר שנשפכו במגרש התובעים, ללא ויתור על הנזקים הנטענים ע"י התובעים.

2.לטענת התובעים, תוך כדי פינוי העפר ע"י הנתבעות ממגרשן, ובמטרה להחזיר את המצב לקדמותו, פונו ע"י הנתבעות כמויות עפר נוספות, הרבה מעבר לכמויות העפר ששפכו במגרש התובעים, וכן עבודות הפינוי גרמו להורדה משמעותית במפלס פני הקרקע ושינוי טופוגרפי באזור הסמוך לגבול המשותף, ולאורך הגבול המשותף.

פינוי היתר של כמויות העפר מנע, לטענת התובעים, אפשרות גישה למבנה מצד מזרח, כפי שהדבר היה מתוכנן.

3.תחילה הוגשה התביעה נגד הנתבעות ונתבעת נוספת – "ידידיה הובלות בע"מ", בטענה כי נתבעת זו ביצעה את עבודות הפיתוח מטעם הנתבעות. בשלב מאוחר יותר, נמחקה התביעה נגד הנתבעת מס' 3 בהסכמת הצדדים (ר' פסק-דין חלקי מ-10/04/05), ונותרה כנגד הנתבעת כמצוין בכותרת.

4.ערב המועד שנקבע לשמיעת ראיות ב-03/01/06, הוגשה ע"י התובעים בקשה לתיקון התביעה לצורך הגדלת סכומי הנזקים הנתבעים, זאת נוכח חוות-דעת נוספת שניתנה ע"י המומחה מטעמם.

בעקבות כך, בוטל מועד ההוכחות; ותביעה מתוקנת הוגשה ב-02/04/06, ע"ס 288,000 ₪ (בעוד שהתביעה המקורית הייתה על סך 137,000 ₪).

הנזקים הנטענים ע"י התובעים:

5.עיקר הנזק, לטענת התובעים, נגרם כתוצאה מכך שעבודות הפינוי שבוצעו ע"י הנתבעות, גרמו להורדה משמעותית במפלס הקרקע במגרשם בסמוך לגבול המשותף עם מגרש הנתבעות, ולאורך הגבול, בעיקר בחלק המקביל לבניין שהקימו התובעים על מגרשם.

מדובר בשלד מבנה תעשייתי שהקימו התובעים על מגרשם, בן שתי קומות. שטח קומת הקרקע, 555 מ"ר, ושטח הקומה השניה, 593 מ"ר.

לטענת התובעים, מאחר ומדובר במבנה תעשייתי, היה צורך להכשיר גישה נוחה לכלי רכב ומשאיות גם לקומה השניה (גובה רצפת הקומה השניה 6 מ"ר מרצפת קומת הקרקע, ולטענת הנתבעות 5.5 מ"ר), תוך ניצול הסביבה הטופוגרפית של המגרש וסביבתו.

התובעים כיוונו לגישה מהצד הצפון-מזרחי של המבנה, משם גובה פני הקרע איפשר גישה הישר אל הקומה השניה, ובהמשך אל הצד הצפוני של המבנה, תוך הכשרת "רמפה", המובילה אל הקומה השניה.

בכוונת התובעים היה להשתמש בטופוגרפיה הטבעית של הקרקע, כאשר הגובה הטבעי לאורך הגבול המשותף עם מגרש הנתבעות הספיק כדי לשמש תמיכה כנגד קיר תמך שהתובעים התכוונו להקים בסמוך למבנה ובמקביל אליו, בגובה אשר יאפשר, ע"י השלמת מילוי עפר, גישה הישר אל מפלס הקומה השניה.

לטענת התובעים, פינוי היתר שביצעו הנתבעות במגרשן, הביא להורדה של כ-2.5 מ"ר בגובה פני הקרקע בסמוך לגבול המשותף, ולאורכו, כך שמעתה יהא צורך בהקמת קיר תומך בהיקף משמעותי לאורך הגבול, בנוסף לקיר המתוכנן בסמוך למבנה, ומילוי עפר, בין שני הקירות כדי להכשיר את הגישה לקומה השניה.

6.בסעיף 25 לתביעה המתוקנת פורטו ראשי הנזק הנטענים, ללא שצוינו הסכומים בגין כל ראש נזק בנפרד.